בעידן של חוזים דיגיטליים וחתימות אלקטרוניות, הרעיון של מסמך משפטי מחייב, שנכתב כולו בכתב יד על דף נייר, נדמה כשריד מעידן אחר. למרות זאת, חוק הירושה הישראלי מעניק תוקף מלא ל"צוואה בכתב יד", ומציב אותה בשורה אחת עם צוואות "רשמיות" יותר, הנערכות בפני עדים או רשות. הפשטות, הדיסקרטיות והחיסכון בעלויות הופכים את האופציה הזו למפתה עבור רבים. אולם, מאחורי חזות הפשטות הזו רובצים סיכונים משפטיים משמעותיים. היעדר הליווי המקצועי חושף את המצווה למלכודות של ניסוח, פגמים צורניים וטענות התנגדות, שעלולות להפוך את המסמך האינטימי למקור של סכסוך ירושה מר, יקר וממושך.
חוק הירושה מציב שלושה תנאי יסוד מצטברים ונוקשים לתקפותה של צוואה בכתב יד: המסמך כולו חייב להיכתב בכתב ידו של המצווה, לשאת תאריך שנכתב בכתב ידו, ולהיחתם בחתימת ידו. הדרישה שהצוואה כולה תיכתב על ידי המצווה נועדה להבטיח אותנטיות ולמנוע זיוף, ובעיקר, להעיד על מעורבותו המלאה וגמירות דעתו. כל אלמנט זר, כמו חלק מודפס או שורה שנכתבה על ידי אדם אחר, עלול לפסול את הצוואה. התאריך הוא מרכיב קריטי, שכן הוא מאפשר לקבוע איזו צוואה היא המאוחרת והתקפה במקרה של צוואות סותרות. החתימה, הממוקמת באופן אידיאלי בסוף המסמך, מסמלת את אישורו הסופי של המצווה לתוכן כולו.
מה קורה כאשר אחד מהמרכיבים הללו חסר? כאן נכנס לפעולה סעיף 25 לחוק הירושה, המאפשר לבית המשפט "לרפא" פגמים צורניים. בית המשפט רשאי לקיים צוואה שנפל בה פגם, ובלבד ש"לא היה לו ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה". זהו פתח הצלה חשוב, אך ההסתמכות עליו מסוכנת. נטל ההוכחה המוטל על המבקש לקיים את הצוואה הפגומה הוא כבד ביותר. עליו להביא ראיות חותכות שיפיגו כל ספק בליבו של השופט. לדוגמה, במקרה של צוואה ללא תאריך, יהיה צורך להביא עדים שיעידו מתי ראו את המנוח כותב אותה, או להציג ראיות נסיבתיות אחרות. זהו הליך יקר, לא ודאי, המזמין התנגדויות.
הסכנה הגדולה אף יותר בצוואה בכתב יד אינה טמונה בצורה, אלא בתוכן. אדם ללא רקע משפטי עלול להשתמש בניסוחים עמומים, דו-משמעיים או בלתי אפשריים לביצוע. הוראה כמו "אני רוצה שילדיי ייהנו מהכסף שלי" היא חסרת משמעות משפטית. מי יקבל כמה ומתי? האם מדובר בחלוקה שווה? הוראה אחרת, כמו "אני מוריש את תיק ההשקעות שלי בבנק הפועלים לבתי", עלולה להתבטל אם המצווה העביר את תיק ההשקעות לבנק אחר לפני מותו. עורך דין היה מנסח זאת באופן שיבטיח את קיום הרצון, למשל: "אני מוריש לבתי את כלל ניירות הערך וההשקעות שיהיו בבעלותי ביום מותי, בכל מוסד פיננסי שהוא".
בנוסף, צוואה בכתב יד, הנערכת לרוב בבדידות, חשופה במיוחד לטענות של "השפעה בלתי הוגנת". יורש שנושל או קופח יכול לטעון כי המצווה לא פעל מרצונו החופשי, אלא היה נתון ללחץ, בידוד או ניצול תלות על ידי יורש אחר שזכה בנתח הארי. הוכחת טענה כזו היא משימה מורכבת, אך עצם העלאתה פותח תיבת פנדורה של מאבקים משפטיים, חקירות ועדויות שיכולות להימשך שנים. עריכת צוואה בפני עדים ניטרליים או בפני עורך דין, המתעד את התהליך ומתרשם ממצבו של המצווה, מקטינה דרמטית את הסיכון להתקבלות טענה כזו. לסיכום, בעוד צוואה בכתב יד היא כלי חוקי, היא דומה לניתוח עצמי – אפשרי תיאורטית, אך מסוכן להחריד. במקרים של רכוש משמעותי, משפחה מורכבת או רצונות ספציפיים, ההשקעה בליווי משפטי מקצועי היא פרמיית ביטוח יקרת ערך כנגד קריסה כלכלית ומשפחתית בעתיד.
